"על-ידי שימוש בתירוץ של מה קורה ומה שאינו קורה בצד השני, עשינו עצמנו כבני-ערובה בידי הלאומנים הקיצוניים"

אריה לובה אליאב

"לב חדש ורוח חדשה", 1986:

"הבעיה הניצבת בפני ישראל והציונות איננה "אם יש עם מי לדבר" בצד השני. הבעיה היא "מה אנו אומרים לעצמנו?" והאם יש עם מי לדבר בתוכנו. הבעיה היא אנושית, יהודית וקיומית קודם כל לנו עצמנו."

"נניח כי גם כיום 'אין עם מי לדבר' בצד השני... אבל גם אז עלינו להשיב לעצמנו: מה דמות תהיה לנו? מה צורתנו האנושית והיהודית? מהו המשטר המדיני והחברתי שבו נחיה? מה הם הגבולות שבהם נרצה ונוכל להתקיים?".

"אם התשובה היא 'ארץ ישראל השלמה' – הרי אנו נדונים לסכסוך דמים ללא קץ. אם התשובה היא כי בעוד אנו מחזיקים בכל הטריטוריה אנו מוכנים לפשרה וחלוקה, נוכל, מעמדת כוח מוסרית ומדינית, להחזיק את השטחים כפיקדון לשלום עד שיימצא לנו בר-שיח."

"...על-ידי שימוש בתירוץ של מה קורה ומה שאינו קורה בצד השני, עשינו עצמנו כבני-ערובה בידי הלאומנים הקיצוניים... ולא אנו עצמנו, מכתיבים לנו את חיינו ואת עתידנו."

"הכנסנו את עצמנו למעגל קסמים ודמים: הקיצוניים עד טירוף בצד הערבי מלבים את אש הנקמה והטרור ומשיגים את מטרתם על-ידי ליבוי הקצנה בצד היהודי וחוזר חלילה."

"אם ברצוננו לצאת אי פעם ממעגל דמים זה, עלינו לחדול למסור את המפתחות לגור לנו ולעתידנו בידי הקיצוניים... עלינו להסתכל קודם כול לתוכנו פנימה, להווייתנו היהודית והציונית, ולראות איזה בני אדם, איזה יהודים מעוותים אנו מגדלים בתוכנו במצב הקים ולאיזה פולחן אנו סוגדים."

מתוך "לב חדש ורוח חדשה", אריה לובה אליאב, הוצאת עם-עובד 1986, שער שנים עשר: פתח תקווה, עמודים 244-245